בסוף החודש יקבלו התלמידים, או למעשה הילדים שלנו, תעודות. למה קבלת תעודות מפחידה כל כך את ההורים וכיצד התגובה שלנו ההורים משפיעה על הילדים

מסתבר שתעודות הם עניין רציני, אין כמעט בדיחה על תעודות או על ציונים. רגע לפני חלוקת תעודות כדאי לדעת שהתעודה היא בסך הכל מסמך המסכם את ציוני הילד לתקופת זמן נתונה ומתייחס להתנהגותו במערכת החינוך. מסמך שלא מעיד על אושרו של הילד, עולמו המורכב או אפילו מסמך המנבא הצלחה בחיים, מציאת זוגיות או יכולת השתכרות בעתיד.

נכשל להורה או נכשל לתלמיד?

הורה שהתעודה מפתיעה אותו והוא מגלה בה ציונים או הערות חדשות, מוזמן לרשום לעצמו נכשל. אם אתם לא יודעים מה מצבו של הילד וזקוקים לתעודה או למורה לדיווח לא כדאי לכם לכעוס על הילד אלא על עצמכם. הדברים לא אמורים להפתיע אותנו כהורים ולכן לא להכעיס או לאכזב. אנחנו אמורים להכיר את ילדינו ולדעת פחות או יותר, מה ההישגים שלהם במשך השנה וללוות אותם בקשיים. התעודה היא מעין משוב לילד על ההישגים שלו ובעיני אמורה להיות יותר משוב על ההשקעה .

מי באמת זקוק לתעודה?

למה אנחנו, כהורים כל כך מתוחים או נרעשים מהתעודה – כרגיל אנחנו מרגישים שתעודה טובה מעידה עלינו כהורים ולהפך, תעודה גרועה או כישלון של הילד הוא גם כישלון שלנו. כדאי לזכור- התעודה היא של הילד ואין קשר בין הורים טובים לתלמידים פחות טובים. התעודה אמורה להוות  אפשרות לפתוח בדיאלוג עם הילדים או להתקרב ולא להתווכח, להעליב או לכעוס.

 בואו נזכור שהתעודה לא אומרת שום דבר עלינו כהורים ויותר מזה, לא אומרת שום דבר על הילד כאדם. היא בסך הכל מודדת הצלחה מסוימת בלימודים או השקעה של תלמיד.

 הקושי של ההורים להפריד בין הישגי התלמיד לתחושת הצלחה שלהם נובעת מהסיבות שונות. אחת מהן היא העובדה שמערכת החינוך מפעילה אותנו, כהורים, בהכנת שיעורי הבית  של הילדים ובפרויקטים בבית הספר וכמובן התחרות ההורית לגבי הצלחת הילד מול חבריו. אנחנו חיים בעולם תחרותי והילד, לצער כולם, משתתף בתחרות.

 פרס או עונש?

יש הורים שמבטיחים פרס או עונש על תעודה טובה או רעה. פרסים או עונשים היא דרך מצוינת להרוס לילד או המוטיבציה הפנימית שלו ללמוד ולדעת. הלמידה מותנת בפרס. ברוב המקרים מהר מאד הדבר מתהפך וילדים מתנים את הלמידה ב"מה תקנה לי?".

 פרסים בעיתיים מהיבט נוסף. הילד מתרגל לפרס ודורש רף גבוה יותר. אם בהתחלה הסתפקתם בקפיצה לחנויות " הכל בשקל" מהר מאד תגלו שמחשב נייד וקונסולות משחק הם הדבר הבא.

 בסופו של דבר תשמעו מהילד את המשפט הבא: "אתם רוצים שאצליח בחשבון? אז אני רוצה איפד". אז אם כבר החלטתם לתת מתנה או פרס- כדאי להדגיש שהתגמול הוא על ההשקעה או על המאמץ במהלך השנה ולא על ציונים. יש הבדל והוא משמעותי.

 מאוד קל להתמודד עם ילד שהוא תלמיד טוב. אבל גם כאן כדאי להיזהר ולא ליצור סטיגמות שהילד יפחד לאכזב. עדיין חשוב לדבר עם הילד וגם עם תלמידים טובים. לפעמים דווקא לתלמידים הטובים יש רף ציפיות מאד גבוה מעצמם והם מאוכזבים מכמעט מצוין שניתן להם (מכירים את הילדים שבוכים גם מציון כמו 99 ?  על אלה בדיוק מדובר), חשוב לברר עם הילד כמה טוב הוא מרגיש עם הציונים ועם ההישגים ומהן הצפיות שלו מעצמו.

 חשוב גם להבין אם יש שיפור מהתעודה הקודמת או שנראה לכם שהילד התאמץ.

עשו ואל תעשו סביב התעודה

אל תשוו. לא להשוות לתעודה של האחים, זו דרך מצוינת להרוס יחסים בין אחים ולעודד קינאה.

אל תשווו גם לתעודה הקודמת: כל מעבר בית ספר, כיתה או אפילו מחצית, היא מורכבת ולא חייבבת להיות דומה למה שהיה.

אל תגידו, אמרתי לך. משפטים הנכנסים תחת הקטגוריה משפטים פולניים הרסנים כמו 'אמרתי לך', 'מגיע לך כי התעצלת', 'ידעתי', 'אם היית עושה מה שאמרתי', הם משפטים מיותרים. נסו לבנות שפה מעצימה ומעודדת ופחות רומסת או מדכאת. אף ילד לא מרוצה מהתעודה הגרועה שלו והמטרה היא לא להעביר מסר של כישלון אלא לנסות ביחד ליצור תחושת מסוגלות ולעודד את הילד להצלחה. לעזור לו למקד את הקשיים שלו ולהבין מה יכול לעזור לו להשתפר.

ומה קורה כשהתעודה גרועה?

כדאי לנסות ולהבין האם יש קושי אובייקטיבי- באמת הילד מתקשה ולא מצליח.

האם יש מקצוע מסוים שקשה לו? אולי כדאי להתייעץ או לאבחן.

מה הילד מציע והאם הוא מרוצה?

חשוב לשאול את הילד מה הוא מציע ואולי לפני התעודה לשאול למה הוא מצפה. אם הציפיות שלו תואמות את המצב והוא מרוצה

מדוע הילד נכשל?

יש מספר סיבות לכישלון של ילדים או לציונים נמוכים ובכל אחת צריך להתמודד אחרת:

1.    אין לילד מוטיבציה

2.    קושי אובייקטיבי כמו לקות למידה

3.    משהו חיצוני מפריע לו מלהתרכז ולהתמודד עם משימות לימודיות (התעסקות עם בעיה חברתית , קושי בבית וכו)

ודבר אחרון, נסו ליצור דיאלוג אמיתי בלי אשמים. לא כדאי להאשים את המורה או את בית הספר. גם האשמות של הילד או את עצמכם לא יעזרו. תחשבו על התעודה כעל תחילתו של דיאלוג חדש ומעניין.

מוזמנים לקרוא עוד בראיון איתי בהורים וילדים