אין לי מושג איך היא עושה את זה, ולפעמים אין לי מושג איך אני עושה את זה, מג'נגלת, מתרוצצת ומנסה לעשות הכל.

השבוע הרגשתי שאני עייפה ואולי קצת משופעת, לא ברור. צינון, כאבי ראש וכל זה בניסיון לשמור על שגרה שכוללת התארגנות עם הילדים, עבודה, כביסה, הררי כביסה שלא ברור למה הם לא מסתיימים לעולם. למעשה כביסה ובישולים הן משימות סיזיפיות, עושים מסיימים ושוב למחרת אין מה לאכול אבל יש המון כביסה.

אני אוהבת לבשל, אבל מודה ומתוודה לפעמים, בתוך המרוץ היומיומי והשגרה השוחקת נמאס לי לעמוד ושוב לטגן שניצלים או להכין עוד סיר מרק.  ארבעה ילדים, שלכל אחד העדפות אוכל אחרות מחייב אותי להכין מגוון וכמות עם דרישות "מעניינות". בלי ירוקים במרק, בלי ירקות שנוגעים, בלי בשר לאמצעי ואם אפשר הכל בלחמנייה עם שומשום לגדולה ולחמנייה בלי שומשום לקטן. לפעמים , אני קצת מקנאה בעובדי מטבח בצבא שזוכים לשבוע שבוע. לי יש שבוע ושבוע.

חוץ מהאהבה לבישול ושעות רבות שאני מבלה במטבח אני באמת חושבת שארוחות משפחתיות הן דבר חשוב, אבל נסו אתם לארגן את כולם לשעה קבועה. זה ממש פשוט כשהילדים קטנים ואתם עוצרים את היום במקלחת בשעה 7 בערב אבל מה עושים כשהילדים גדלים? אחד בתיכון ואחד בחטיבה? אחד בחוג ואחד אצל חבר? כשהגדול חוזר מבית הספר הקטן ביים כבר שיעורי בית ומזמין חברים.

חלק מהניסיון להעניק לילדינו הרגלי אכילה נכונים מחייב אותנו לאכול איתם. איתם הכוונה באמת להיות שם, איתם ולא באיפון החדש או בשיחת עבודה ולא מול טלוויזיה דולקת. ארוחות משפחתיות משמעותיות, סביב לשולחן משפיעות על הרגלי התזונה של הילדים. ילדים לומדים מצפיה. אנחנו יכולים להטיף להם על אכילה בריאה , על מזונות חשובים או על צורת אכילה, אבל אם לא נשב איתם ונאפשר להם לראות אותנו אוכלים ומתנסים , הם לא ילמדו. מסתבר שילדים שזוכים לארוחות משפחתיות אוכלים בריא ומגוון יותר וכמובן זוכים לשעות איכות אמיתיות עם המשפחה.

ארוחות משפחתיות מאפשרות גם זמן נינוח לשוחח ולשתף . נדמה שאת זה שכחנו בתוך היומיום העמוס טכנולוגיה. בתקופה שאנחנו מסמסים במקום לאכול ובטוחים ששניצל קפוא הוא הדבר הבריא ביותר לילדינו, חייבים למצוא זמן להיות ביחד ולאכול ביחד.

אבל השילוב הזה של בישול תמידי וכאב ראש לפעמים מתיש אותי. לפעמים גורם לי להרגיש כמו בספר של אליסון פירסון "אין לי מושג איך היא עושה את זה" ובאמת לפעמים אין לי מושג איך אני עושה את זה. אז פעם בחודש אני מרשה לעצמי הקלה, מחפשת את היום הכי מתיש בחודש הכי קשה ושם מחפפת בארוחה.

אז איך להתמודד עם העומס? כמה טיפים לג'ינגול קל יותר:

• תפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים: יש סוגים שונים של הורים והשקעות שונות בילדים. כמו שאנחנו משתדלים לא להשוות בין ילדים אל תשוו גם את עצמכם להורים אחרים.

• אל תקשיבו לאחרים: לאורך החיים אנחנו תמיד פוגשים אנשים שמרגישים שהם יכולים להסביר לנו מה נכון בשבילנו וכמובן איפה אנחנו טועים. זה הזמן להפסיק להקשיב לקולות מבחוץ ולהקשיב לקול שלנו.

• תקבעו לעצמכם סדר העדיפויות שלכם: סדר העדיפויות הזה ישתנה בכל תקופה אבל המחשבה על הדברים שחשובים לכם והידיעה שאתם פועלים ממחשבה ולא כתגובה לסיטואציות, כבר משפרים את המצב.

• גבולות: אנחנו  מקשרים בין גבולות לילדים אבל זה הזמן להציב גם לעצמנו גבולות. להחליט עד מתי אנחנו משקיעים בעבודה ומתי חוזרים הביתה. אפשר להציב גבולות גם לדרישות המעסיקים ולהגדיר מראש מה אנחנו מוכנים לעשות.