הכל הפך להיות כל כך מסובך ומה שלא אגיד תמיד אצא לא פוליטקלי קורקט ויום המשפחה  או יום האם לשעבר הוא הדבר הבולט ביותר. אין יותר יום האם כי גם אבא רוצה מקום ויש יום המשפחה אבל בבקשה אל תאמרו משפחה אלא משפחות שונות, מורכבות ולי נראה שרק אנחנו המבוגרים מנסים למצוא הגדרות ולהתפתל ולהקריא סיפורים כשלמעשה הילדים שלנו גדלים במציאות שברורה להם

לפני שנה כתבתי פוסט ואפילו התראיינתי בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 ברעיון להחזיר את יום האם. אחרי הסבר מעמיק למה בכלל אנחנו חוגגים את יום האם (העתקנו ממדינות אחרות בעולם… דא?!) ולמה דווקא בתאריך הזה (יום פטירתה של הנריאטה סולד אמא רוחנית לילדים רבים אבל אמא ביולוגית של אף אחד) כתבתי את הדברים האלו:

יום האם מדגיש את כל הדברים שאנחנו רוצות לשכוח, את כל התפקידים המסורתיים של אמא – מטפלת בילדים, מבשלת, מנקה, נמצאת שם. אבל כיוון שהעולם שלנו הפך לשוויוני  ומהרגע שיצאנו לעבודה ושרפנו את החזיות במהפכה הפמיניסטית, כל התפקידים המסורתיים נלקחו מאיתנו והפכנו שוות לגברים באמת יום האם מיותר. במקומו בואו נחוג את יום המשפחה- יום השוויון.

 הילדים בפייסבוק, היו כותבים על זה את האמירה המעמיקה והמסובכת פחחחח שוויון?LOL, או בתרגום חופשי- גם יצאנו לעבודה וגם נשארנו עם הכלים והכביסה. ואני אומרת הנה זה היום שלנו. היום היחידי שבמקום סתם ציורים מהגן אנחנו מקבלות ציור לאמא. היום היחידי, שבו ברור לנו שהילדים שלנו ילכלכו את המטבח כדי להכין עוגה וברדיו ינגנו את השיר הנדוש – אמא יקרה לי.

לא זה לא נכתב ברצינות  וגם אין כאן ניסיון אמיתי להגיע לכנסת ולדרוש שינוי אבל יש כאן אמירה ברורה שמשהו קרה כאן לאמהות ולהורות וכן, גם לאבות. המרכז הפך להיות הילדים שלנו והם מנהלים במשפחות רבות את החיים וההרים נאלצים לתמרן בין שלל קשיים, עבודה, בעיות תקציב ובסוף גם ניסיון לפצות את הילדים על שעות עבודה ארוכות.

אז יום האם, יום המשפחה, יום האב או הסבתא, מה שתרצו רק נסו להיות הורים נוכחים כל השנה, להתמודד עם הילדים ולהבין שהורות הוא המקצוע הכי פחות מתגמל אבל הכי מרגש שיש.

יום המשפחה שמח לכולם

לקריאת הפוסט שפורסם בשנה שעברה בפורטל אונלייף

לקריאת הפוסט של שרון גבע על אמהות והורות בתקופה חשוכה