אמא מה יש לאכול?? אמא אני רעב אלו שני משפטים שיקפיצו כל אמא (וכן גם אבא) בניסיון להבין לאן כל האוכל שהיה במקרר נעלם. הורים לילדים קטנים לא יבינו על מה אני מדברת. מי שמצוי בשלב החיתולים יהיה בטוח שערבוב תמ"ל או הנקה הם השלב הקשה ביותר, אז זהו שאני לא בטוחה

"את חייבת להיות יותר יעילה" אמרה לי חברה בזמן שהאכילה את הבן הקטן שלה בבמבה בעגלה. "מה הסיפור שלך בכלל לבשל מכינים איזה סיר גדל וזה מספיק ותכיני פסטה ילדים אוהבים פסטה בלי כלום ונקניקיות".

לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי ממש לא להגיב. כשיש לך תינוק אחד בעגלה שאוכל במבה ואת שאר הארוחות במשפחתון באמת מה הסיפור לבשל? מצד שני גם כשאת לא קוראת את האותיות הקטנות מאחורי אריזת הנקניקיות החיים יכולים להיות קלים.

אבל אני בשנים האחרונות הפכתי להיות אובססיבית בנושא קריאת האותיות הקטנות שעל האריזות. אני לא מפסיקה לבדוק מהם כל האותיות המוזרות, החומרים המשמרים וצבעי המאכל. לכל ה E  משהו פתאום יש משמעות, שומני טראנס הומרו בשמן קוקוס וגם קמח וסוכר או מלח יורדים לאט לאט מהתפריט. לא אני לא פנטית. לא מגבילה וכן יש כאן ממתקים, אבל במקביל גם הקפדה גדולה יותר על האוכל שאנחנו אוכלים.

אז החברה שלי עם שקית הבמבה בכלל לא מבינה מה הסיפור ולמה אוכל ובישול תופסים כמות זמן כל כך גדולה, אבל מה לעשות כל אמא (וגם כמה אבות) שמגדלים ילדים הנוטים למתבגרים מבינים מה הסיפור. הסיפור הוא שכל מה שתכינו ובכל גודל סיר ישאב במהירות והשאלה "אמא מה יש לאכול" תישאר תלויה באוויר לפחות פעמים ביום.

לפעמים אני מוצאת את עצמי מטגנת 2 או 3 קילו שניצלים כדי לגלות שגם החברים מגיעים לאכול ושמכל הקופסה לא נשאר פירור חוץ ממחמאות ש"היה מאד טעים מאד תודה" (ילדים מנומסים)

פעמים אחרות אני מוצאת את עצמי ספר מאורגנת. מכינה מראש קופסאות של קטניות מבושלות וקפואות או ירק מאודה שנכנס למקרר לשעות משבר. את הקטניות מנביטים לפני כמובן ומי שחשב שאני לא יעילה מתבקש להסתכל בתמונות ולהבין על אילו כמויות מדובר 🙂

חלק מהעיסוק במטבח הוא כיף, הוא אפילו מוגדר אצלי תחת זמן האיכות פעילות עם ילדים. מחמיצים חמוצים, רוקחים ריבות וכמובן עוגות ועוגיות

וחלק קצת יותר מעייף, נו קציצות, דגים, עוף ממולא, קובות, פשטידות, לזניה רק תגידו. ולא דיברנו על אורז פסטות ופתיתים, כי התוספות הן קלילות או סלטים כמו חומוס או חצילים ולחם, שצריך להתפיח.

לשנייה אני לא מקטרת, רק מציינת עובדה בסיסית אני משועבדת למטבח (וכן גם לכביסה) את הרוב אני עושה בשמחה ונהנית מחתוך ולהכין אבל לפעמים פשוט אין לי כוח. הבעיה שלא מצאתי קיצורי דרך אמיתיים. נכון ניתן לקנות חומוס, אבל הוא פחות טעים והרבה פחות מזין. אפשר לקנות שניצלים מוכנים אבל הם בהחלט לא ביתיים או מכילים את מה שאני רוצה שהילדים שלי יאכלו.

אז חזרתי לבישולים ולקיטורים עד שיגיע הפתרון שיאפשר לי לחפף מדי פעם. בשבוע הכי קיטורי בשנה הוזמנתי לאירוע הכרות עם המוצרים של השף שגב משה (שגב chef) הגעתי עייפה, איזו אמא לא עייפה בשבוע לפני פורים?

המראה לגמרי ביתי ולא מתועש, טוב נו יותר טוב ממראה ביתי, כי לי אף פעם לא יוצאות קציצות באותו הגודל. הרוטב טעים ונראה עשיר בעגבניות. למרות שאני לא חובבת קציצות באופן איש (אולי כ אני כ הזמן מכינה כאלה?) אני חיבת לציין שהן היו טעימות וקלילות.

אז מה היה לנו? ליין חדש של אוכל ביתי קפוא או מצונן, שמגיע באריזות משפחתיות כרגע במגוון של סלטים, פסטות ובשר. יש אפילו קינוחים – אקלרים טעימים להפליא ובאמת מלאים בקרם. הקציצות כאמור היו טעימות הרוטב בולונז עבר את מבחן הילדים (מודה שקצת נעלבתי שהם טענו שזה "כמו שלך אמא" . לא זה לא כמו שלי בשביל שלי עומדים שעה במטבח ולא 10 דקות חימום)

מסקנות- אצלי זה יכול להוות פתרון טוב לימים המועטים שאני לא בבית בצהרים והילדים יכולים לחמם לבד את האוכל ובעיקר לשעות משבר שהם מגיעים עם חבורת ילדים הביתה ("כי יש חלון והמורה חולה ואנחנו גרים הכי קרוב") או כי סתם בא לי לחפף. זה לא אומר שאפסיק לקטר לרגע, או שאצא מהמטבח או שאפסיק להנביט קטניות ולהכין לחמים ואחרי זה לקטר על כל זה, אבל מודה זה פתרון שייבדק.

המחיר סביר ביותר וגם זה משמעותי בעיני. 800 גרם של קציצות דג או עוף ברוטב כ 34 שקל או 700 גרם רוטב בולנז כ 40 שקל וארוחת פסטה טרייה (300 גרם) בכ- 10 שקלים.

אגב תוספת קטנה שאולי לא קשורה להורות אבל קשורה לתחום אחר שאני עוסקת בו- הרשת החברתית: אני אישית אהבתי שכל הפרסום למוצרים נערך כקמפיין פייסבוקי ברשת. הקמפיין "רבע מליון בשביל מתכון" בנוי מקסים ומשדרג באופן שלא נעשה עד היום את הפרסים בתחרויות פייסבוק. שגב מבטיח בדף שלו לשלם רבע מליון שקל עבור מתכון שיבחר וייהפך למוצר מדף אז אם יש לכם מתכון מנצח ודווקא ביתי כדאי לכם לבדוק