יום השואה? יום הזיכרון? כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו ולנו אין אפשרות לסמס כדי להדיח אותם. איך לדבר על יום הזיכרון עם ילדים שמכירים טוב יותר את תוכנית הריאליטי של האח הגדול מאשר את סיפורי מלחמות ישראל ולמה זה בכלל חשוב? 5 דקות של מחשבות עצובות בשבוע עצוב במיוחד

בימים אלו, ממש לפני שנה, סיפרה לי חברה, שהיא מצאה את הבנות שלה וכמה חברות משחקות בשואה. "כן שמעת נכון" הסבירה החברה "חבורת בנות ה 6-8 הסבירו לי שהן  מתחבאות ועוסקות בהישרדות". "מה הכוונה הישרדות?" שאלה החברה המזועזעת, שציפתה לשמוע מהבנות על בריחה מהנאצים או על מלחמת העולם השנייה וכבר חשבה מה לימדו אותן בבית הספר ועד כמה המורה בבית הספר הפחידה אותן. במקום זה היא קיבלה הרצאה על חוקי המשחק – בריחה מהנאצים לאי בודד שבו צריך לעבור משימות כדי לשרוד.

?הישרדות כבר אמרתי

.'הסיפור הזה מבהיר כל כך טוב שבמציאות של חלק מהילדים לא ברור מה קשה יותר – לחיות בירושלים הנצורה של מלחמת השחרור או בגטו וארשה או אולי לאכול מרק נחשים ב'מרוץ למיליון

.מה שבטוח הוא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו ולנו אין שום אפשרות לסמס כדי להדיח אותם ויותר

כבר שמעתי לא פעם את הטענה שהילדים, בעיקר אלו הצעירים בגנים, מתבלבלים בין החגים. פרעה, היטלר והמן, הם כולם רעים כמו גרגמל או דמות אחרת. זה נכון שכולם רעים ורחוקים וילדים צעירים מבלבלים בין דמיון ומציאות ועדין אנחנו מדברים כאן על ילדות בית ספר ולא על פעוטות בגן

הסיפור הזה זרק אותי במהירות למחשבות על איזה ידע ותובנות יוצאים הילדים שלנו ממערכת החינוך, על יום הזיכרון, ומדוע קל יותר לכולם לברוח לטקסים הכוללים מתכון קבוע של שירים ודקלומים. מדוע אין התייחסות אמיתית לזיכרון, לשכול, למלחמות או לשואה ואיך זה, שבסופו של דבר הילדים שלנו זוכים למנת עצב מרוכזת של 20 דקות בטקס ובצפירה ולא להיכרות מעמיקה עם האתוס הישראלי ועם ההיסטוריה של עם ישראל

יגאל אלון אמר פעם "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל והעתיד שלו לוט בערפל" כפרוש לדברי נפוליון (עם ללא עבר אין לו עתיד) ואני אומרת שאם יגאל אלון היה דמות ריאליטי אז השבט היה מקשיב לו, אבל בעולם בו מדורת השבט היא הטלוויזיה והגיבורים מתחלפים כל עונה, אין לעבר חשיבות והעתיד? הוא תלוי בתוצאות הרייטינג היומי יותר מאשר בידע

הילדים שלנו לומדים בעולם הישגי וגדלים תוך כדי שינון חומר, לעיתים מיותר, כדי להיבחן בעוד מבחן. הם כמעט שלא נפגשים עם למידה ושאלת שאלות על ההיסטוריה. החגים למשל, נכנסים לתוכנית הלימודים של הגן, לבתי הספר אין זמן להשקיע בדברים מיותרים כיוון שצריך להתמיד בניסיון לפגר אחרי מדינות אירופה במבחני פיז"ה. אנחנו מעבירים לילדים שלנו רק מה שנכנס לתוכנית הלימודים. ט באב אם שמתם לב ועכשיו גם סוכות, מיותרים ולא נלמדים, הם בחופש

מי שעוקב אחרי שינויים במערכת החינוך יוכל לציין כי בשנים האחרונות היו כמה ניסיונות להפגיש את ילדינו עם מיתוסים, סמלים וידע, רק שהידע התרכז בכמה דרכים מצומצמות. שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, הפגישה את התלמידים עם מילון 100 מושגים שנבחרו כדי שתלמידי ישראל ידקלמו בעל פה. למידה בעל פה אולי טובה יותר מכלום אבל גם היא עדין לא תגדל כאן דור מבין ושואל

שר החינוך הקודם, גדעון סער, העלה כמה תוכניות כמו סיורים למערת המכפלה או למקומות אחרים שהצליחו להכעיס, כי אפשר לחשוב שבכותל או ביד ושם כל הילדים כבר היו

מישהו שכח שלפני שמגיעים לסיורים במקומות שנויים במחלוקת, אולי כדאי ללמד על כל מלחמות ישראל ולהפוך את הטיולים למסלולים משמעותיים בקונצנזוס. שאלו כל תלמיד מממוצע בחטיבת הביניים כמה מלחמות היו כאן ואולי בעצם מהן גבולות מדינה ישראל ומאיפה צצו השטחים. אפשר להתחיל בשאלה מתי קמה המדינה, מי היה הנשיא הראשון ואיך פרצה מלחמת העצמאות ואפילו, כן אפילו, כמה ימים ארכה מלחמת ששת הימים. בקשו מתלמידי יב' לספר מי מהם ביקר ב'יד ושם' או בכנסת. התשובות יספיקו כדי להבהיר את הנקודה

כשהידע לא קיים אפשר להבין למה תוכניות הראליטי תופסות את מקומו ואיתן הבורות ולמה בסופו של דבר קל יותר להפיק טקס קצר בבית הספר ולא להתמודד עם עצב. טקס קצר יותר מכל למידה ומספיק שכל תלמידי בית הספר ילבשו חולצה לבנה כדי שנחוש לעשרים דקות תמימות ביחד וסולידריות

אני לא נגד טקסים, להפך אני חושבת שיש להם מקום חשוב בחיינו ובזיכרון אבל חשוב גם לדאוג לידע ללמידה ולהבנה. נכון לא מדובר בנושא פשוט ואפילו מורכב, נכון לא קל לדבר על אבל או שכול או מלחמות, אבל זו חובתנו קודם כל כהורים

אולי בגלל שהכל מתרכז בשבוע אחד שמתחיל ביום השואה ומסתיים ביום הזיכרון ואולי בגלל שאף פעם לא פינו זמן אמיתי להתייחסות לימי האבל הללו ולמשמעות שלהם, אנחנו מגדלים דור שבו הראליטי מתערבב עם המציאות ורק מה שרואים בטלוויזיה קיים באמת

בדקות האלה שעברו בין המנה החדשה שיבשלו המתחרים ב'מסטר שף' לצפירה ניסיתי לחשוב באיזו מציאות אנחנו מגדלים את ילדינו, איך הם יענו על השאלה "מי הוא ישראלי בעיניך?" (כבר לא יאיר לפיד אלא ליאור אשכנזי?)  ומה הם יודעים על המדינה שהם גדלים בה ושלמענה אנשים נלחמו ומתו

ואולי כדאי לגייס את 'ארץ נהדרת' או כל תוכנית אחרת כדי לגרום לילדים להתעניין בהיסטוריה של ארץ ישראל ומלחמותיה? הבעיה שהחיים הם לא מערכון ולא סיטקום, הם מורכבים הרבה יותר ואולי עצם זה שבכל בתי הספר בארץ מדקלמים את 'מגש הכסף' שכתב ניתן אלתרמן, מבלי להבין לגמרי למה הוא התכוון, אמור לספק אותנו

אותי, כפי שאתם מבינים זה לא מספק

ואם אתם שואלים אותי לסיום אז כן- ביום הזיכרון לחללי צהל ופעולות האיבה אני ממליצה לראות טלוויזיה ולהראות לילדים ביחד אתכם ולדבר ולהסביר ואפילו קצת לחפור בעובדות ובמידע וגם להתרגש מהשירים ומכל הסיפורים