הדיון הקבוע, הרגיל והחשוב- האם לאפשר לילדים חטיפים או למנוע מהם, התעצם השבוע אצלי בבית בעקבות חבילה של חטיפי MANA שהגיע לכאן. על חטיפים, תזונת ילדים והשאלה איפה עובר הגבול?

נתחיל בעובדה המצערת שאני אוהבת חטיפים, בעיקר אלו עתירי שומן הטראנס, חומרי טעם וריח ונוטפי הקלוריות. אני אוהבת, נכון, אבל אני יודעת שהאהבה הזאת היא חלק מהרגל וטעם נרכש ואני מנסה להילחם ברצון לפתוח שקית ביסלי במקום ארוחת צהרים. אני משתדלת לא לקנות כמעט חטיפים אבל מצד שני חיה בפולניות ובפחד שאם לא יהיו בבית אז הילדים יאכלו בחוץ, בלי בקרה ועם רצון לפצות.

• הכל על חטיפים בריאים
• מה קורה כשלאמא אין כוח לבשל?

יש לי על הנושא דיונים רבים עם כולם ובעיקר עם עצמי. כאמא לארבעה המרבה לארח אני מזהה בקלות כל ילד שבבית אסור לו משהו. עוד לא פגשתי ילד שלא מאפשרים לו חטיפים או שתייה או אפילו צפייה בטלוויזיה והוא מתארח ולא עושה בדיוק הפוך. ילדים שבבית לא צופים בכלל בטלוויזיה מגיעים בדר"כ  לבתים של אחרים ומתחברים למסך. אולי המדגם המיצג שהגיע אלינו הביתה לא מייצג, אבל משיחה עם חברות עולים דברים דומים- כשאסור ואתם חיים בחברה שבה מותר, הילד לא יודע לווסת, להחליט מה המינון הנכון או לאכול במידה.

התפקיד שלנו כהורים הוא ללמד לווסת לבד ולדאוג לבחור מתוך כ השפע הקיים את מה שנכון, בריא או מתאים.

אצלי בבית מותר לאכול חטיפים וממתקים. מותר במידה, אין הגבלה ובשורה התחתונה הילדים יודעים שעדיף לאכול אוכל וכשקונים משהו מסתכלים על המרכיבים ובוחנים צבעי מאכל, שומנים וקוראים את כל האותיות הקטנות.

תמיד חשבתי שכולם עושים את זה עם הילדים וגם אלו שמונעים לגמרי חטיפים, מלמדים שהבחירה צריכה להיות מושכלת. מסתבר שלא. רב ההורים סביבי או מונעים באופן גורף או מאפשרים הכל. החינוך לבחור, להחליט ולהבין מה עדיף כלל לא קיים.

מסתבר שבכל העולם ישנה בעיה דומה  בה הורים קונים חטיפים משמינים ומזיקים. בשבוע שעבר פורסם כי בבריטניה, הממלכה הגדולה שהחלה להתמודד גם היא עם בעיית השמנה רצינית, הודיע משרד הבריאות הבריטי כי יחויב סימון שיזהיר מפני חטיפים שאינם בריאים. בבריטניה קוראים לזה "שיטת הרמזור": סימון אדום יזהיר מפני מוצרים עתירי שומן רווי, רמות גבוהות של סוכרים ומלחים, וערך קלורי גבוה. צבע ירוק יציין מזון טוב לבריאות.

בארץ לא מסומנים חטיפים וגם לא מוצרים שנחשבים משום מה בריאים כמו דגני בוקר עתירי סוכר. הסימון הוא החלטה של החברות ומי שרוצה לברר מה עדיף חייב לקרוא ולהשוות

חטיפי מנה באופן מפתיע היו טעימים לילדים ולחבריהם. הם נארזו לבריכה ולפיקניק ונלקחו לים. ההשוואה הראתה שברובם אין בכלל צבעי מאכל ויש בהם הרבה פחות שומן טראנס מאלו של המתחרים.

הילדים אכלו ואהבו מאד. לפני שאכלו השוו את הרכיבים (לפעמים נדמה לי שאני מוציאה להם את החשק לאכול עם ההשוואות) אני מודה הציפס שלהם טעים ולא שומני וגם הביסלי מוצלח.

אני ממליצה? ממליצה במינון, תמיד במינון, אחרי כל האוכל הבריא והמבושל. ולכל מי שמתכוון להסביר לי כמה זה לא בריא ואיך אני מזיקה לילדים שלי גם עם קצת ממתקים יש לי סוד קטן- הילדים שלי לא אוכלים בצהרונים והאוכל בבית תמיד בריא ומוקפד. אם תציצו בתחקיר שערכו אורלי וגיא על אכילה בצהרונים תבינו שגם שקית ביסלי לא תתאזן עם מנת צהרים מחוץ לבית

אני ממליצה חוץ מהשוואת מרכיבים גם להשוות מחירים. מסתבר שחטיפים הם מרכיב יקר בסל המזון המשפחתי. המחיר מורכב כנראה גם מהרכיבים אבל יותר מהכל מהמותג ומחוסר תחרות. גם במקרה הזה החטיפים של מנה לקחו כי הם זולים בהרבה מהמתחרים הממותגים

שורה תחתונה:

המבוגרים התלהבו מרב דגנים: חטיף עשיר במיני דגנים ובסיבים תזונתיים, מופחת שומן רווי 1.5-1.8% שומן רווי לאריזה של 40 גרם, מופחת קלוריות

הילדים אהבו את הביסלי ואת הלבבות- חטיף תפוח אדמה  בצורת לבבות