אחרי חופשה ארוכה עתירה בקלוריות ובארוחות משפחתיות הגיע הזמן לחזור לשגרה. שגרה היא גם שעות שינה מסודרות לנו ולילדים וגם ארוחות בריאות ומאוזנות. איילת נדיב, דיאטנית קלינית, מנהלת מחלקת דיאטה רשת סטודיו סי בפוסט אורח כדי להסביר לנו מה עושים עם התחושה שאכלנו יותר מדי ואיך מתחילים בדיאטה או חוזרים אליה.

מספיק להיכנס לקבוצות פייסבוק או לדפדף בפורומים כדי לראות שאחרי הפסח כבר כאן וכולם בדיאטה. אחרי ארוחות חג וארוחות משפחתיות וחופשה ארוכה בה כולם יצאו מהשגרה, הגיע הזמן לדבר קצת על ארוחות, הרגלים ועל הקשיים שלנו לחזור לשגרת ארוחות מאוזנת.

כולנו נפגשים עם תחושת האופוריה שמלווה אותנו עם סיום החגים, המשפחתיות, היציאה מהשגרה, והחופשות התכופות, אך רבים מאיתנו גם מגלים תחושת סלידה, ולעיתים אף ממש גועל בכמויות האוכל שאיתם נפגשו במהלך החג, וגרוע מכך מהכמויות אותן אכלו.

רצף החגים הצפוף מביא איתו אכילה אינטנסיבית, רמת גירויים גבוהה, שלא תמיד מאפשרת יכולת שליטה. וכך, אלו שנמצאים בתהליך הרזיה מרגישים שתקופה זו "הרסה להם את הדיאטה", ואלו שלא היו בתהליך שינוי תזונתי טרם החג, הרשו לעצמם לגלוש על גלי הזלילה, לצבור עוד ועוד קלוריות, ולהעלות עוד 2-3 ק"ג ממשקלם, טרם יפקע תאריך היעד והוא הגעת סיום החגים.

ובכן כשתאריך זה אכן מגיע, ברור שאין עוד תירוצים, החזרה לשגרת החיים ברורה ומוכתבת, ושלב החלטה של להתחיל דיאטה (שנדחה כמובן עד סיום החגים), צריך להתחבר לשלב הפעולה.

ראשית אני מציעה להירגע, הקיבה לא התרחבה בחזרה, גם לא בתקופה של חודש, הרוב אכלו עם העיניים וצרכו כמויות אוכל גדולות ממה שהם באמת צריכים, תחושת השובע כבר מזמן הגיעה לתחושת המלאות והנפיחות הסתמיים, ואם נחזור לאכול כמויות סבירות ונכונות, הרי שנגרום לגופנו רק להרגיש טוב.

אז ייתכן שזה נשמע כה פשוט???

מ-מ-ש    ל-א!

חזרה לשגרת החיים מצליחה כשאנו נכפים לכך: עלינו לחזור לעבודה, לחזור ללימודים וכו', בעוד שאפקט הדיאטה הוא לא חובה (מלשון duty), אלא יותר משהו שהיינו רוצים חזרה שיקרה, אך קשה לנו לכפות זאת בכוח על עצמנו.

עלינו להבין שגם אם נחזור למסגרת הדיאטה בהדרגתיות, בכיוון תהליך השליטה המלא, הרי זה עדיף על האופציה השנייה- שנמשיך להזניח את עצמנו ולהמשיך לעלות.

אלו בדיוק המצבים בהם אנו זקוקים למסגרת של דיאטה: מישהו שנתחייב בעבורו (דיאטנית, קבוצה וכו'), מסגרת של שקילה חד שבועית, מקום אמיתי בו נוכל לשתף את הקשיים ולקבל את העזרה המקצועית, והחשוב מכל- להפסיק לרמות את עצמנו.

ניתן להתחיל בהגדרה ויעדים קטנים, להגיע להישגים ולהמשיך לכבוש אותם, אך ניתן גם לעשות "חיתוך" מלא בכל המזונות הבעייתיים אותם הרשינו לעצמנו לאכול: אם כי היינו מחויבים עקב ארוחות משפחתיות ואירוח, ואם כי רצינו בכך, והתגלגלנו במורד מדרון המאכלים.

הידיעה שיש לנו לאן לשאוף, הרצון לעשות שינוי, לרדת במשל, להפסיק עם ההרגלים, אך מעל הכל תחושת הסלידה אליה הגענו יכולים לקדם בעבורנו את סלילת הדרך לירידה במשקל.

אם לא נוותר בחלקים הקשים, נדע לסלוח על נקודות תורפה, ונאסוף שלב ועוד שלב נגיע להצלחה המיוחלת.

תפריט מסודר, ובר ביצוע- כזה שלא יהיה מינימליסטי באוכל (וזאת עקב תקופה הארוכה של אכילה), שילוב פעילות גופנית ומסגרת יכולים לתרום רבות.

הכותבת, איילת נדיב, דיאטנית קלינית, מנהלת מחלקת דיאטה רשת סטודיו סי