לפני כשבוע שודרו כמה כתבות לא פשוטות לצפייה בתוכניות החדשות. בכולן נושא השמנה היווה את הבסיס, למעשה לא השמנה אלא רזון והרצון האובססיבי להיות רזה, הכי רזה שיש. בנות שרואיינו לכתבה הצהירה שהן מעדיפות א לאכול ובטח שלא יראו אותן אוכלות, כי בנות אוכלות זה איכס, דוחה, בהמי.

דיאטות ורצון להיות רזון זו לא האופנה החדשה, היא קיימת כאן מאז שאני הייתי בתיכון וכנראה גם לפני כן רק שהיא הפכה לקיצונית.

באחת התוכניות התראינה אמא שהצטרפה לביתה בדיאטה בגישה שאם אי אפשר לעצור אותה לפחות אפשר להצטרף אליה. לכאורה נראה מקסים, ההתגייסות של האמהות לעזרת הבנות אבל תמיד עולה בי השאלה עד כמה אנחנו רוצות כאמהות שהבנות שלנו תהינה הכי רזות ומושלמות. עד כמה ילד שמן או נערה שמנה מפריעה לנו לדימוי ההורות המושלם.

בכלל אנחנו רוצים ילדים מושלמים. זה מתחיל בבדיקות בהריון וממשיך בכל דבר. אבל בעוד לקויות או קשיים מסוימים ניתן להחביא, השמנה או פגם חיצוני, לא ניתן. ילד שמן או חריג מרגיש לנו באיזשהו מקום, קצת טעות שלנו, בטח אנחנו אשמים- לא השקענו מספיק לא דאגנו.

נכון השמנה של הדור הנוכחי, כמו הדיאטות המוזרות, האנורקסיה והפרעות האכילה, הם חלק מהגידול שלנו, מכך שאנחנו לוחצים, או פחות נוכחים, פחות נמצאים שם ועדין דורשים. ועדין ההבנה שלפעמים הילד הוא שמן או סובל מעודף משקל זו לא אשמתנו וככל שנתעמק בזה ונלחץ נעשה את ההפך.

אנחנו מגדלים ילדים בעידן לא פשוט- שפע ולחץ, המון פיתויים אבל גם בדידות ובתוך זה חייבים ללמוד להתנהל נכון וללמוד להיות עם הילדים שלנו, לאהוב אותם בלי לרצות לשנות ולהתמודד עם הקשיים בלי להזיק.

קשה ולא תמיד ברור איך, אבל הכתבה הזאת עם הנערות שסירבו לאכול ליד חברים והאנורקסים בכתבה אחרת, ששכבו במיטה באפיסת כוחות, רק גרמה לי לחשוב שאולי אנחנו צריכים לחשוב על הדברים ואולי ללמוד אותם.

ממליצה לכם לשמוע ולקרוא את ורד יפה חאיק, דיאטנית קלינית שמדברת על הנושא ומעבירה קורס אינטרנטי (לא צריך לצאת מהבית בתוך הלחץ בשגרה) על היכולת שלנו לקבל את הילדים שלו ולהתמודד עם השמנה