לקח לי זמן לכתוב את הפוסט הזה, גם בגלל שמדובר בספר וספרים צריך לקרוא לפני שכותבים עליהם, וגם בגלל שהילדים קראו גם הם את הספר ואני חיכיתי לתגובה שלהם.

אבל למעשה לקח לי זמן לכתוב את הפוסט הזה כי הסיפור עליו מסופר בספר "תעלומת העיניים השחורות כחולות" של אלכס פז גולדמן, אינה פשוטה בכלל. מדובר אמנם בספר המיועד לבני נוער אבל הוא דן באחת הסוגיות הכואבות של מדינת ישראל הצעירה, פרשת ילדי תימן החטופים. הסיפור לא פשוט ומי שמכיר את הפרטים ואת הקושי של המשפחות להתמודד עם בניהם שנעלמו וילדים שנלקחו מיד לאחר הלידה או קצת אחר כך, ממשפחות ביולוגיות, למשפחות חסרות ילדים, אשכנזיות בדרך כלל, מבין עד כמה הנושא קשה.

בסופו של דבר הגעתי לכתוב. לכאורה מדבר בספר בלשים צעיר, עם תעלומה וניסיון של בני נוער לפתור מה שנראה בעיניהם בעיה. אבל כשמכירים את הסיפור עצמו ואת הכאב שנמצא בו, הוא הופך לספר מורכב. הוא מורכב כי הוא עוסק מעבר לשאלה ההיסטורית, גם בשאלת זהויות ומורכבות האימוץ..

העלילה: צבי תלמיד כיתה ח עולה חדש שמגיע לישראל עם הוריו. הוא מתחבר עם שני חברים חדשים אותם הוא פוגש בקיץ. מוטי שפגש בקייטנה לילדי עולים, ואורית שהייתה שכנתו לשולחן בבית הספר. אורית שיתפה את צבי בפרטי האסון ששינה את חיי משפחתה; שש עשרה שנה לפני כן נעלם אחיה התינוק בזמן אשפוז בבית חולים. הוריה מאמינים שהילד נחטף, אך איש אינו יודע לומר מה עלה בגורלו.
העלילה מתפתחת סביב שני צירים מקבילים; האחד נוגע לזהותו של צבי, שמאז הגיע ארצה שומע שוב ושוב הערות על מראהו ('אז איך יצאת כזה כושי?'), קולט את המבטים שנועצת בו העוזרת התימניה שעובדת בביתם הציר השני נוגע לגורל אחיה של אורית.
הספר סוחף ומעניין, הצליח לעניין שני בני נוער שכאן, בגילאי 12 וגם 14. הוא מעלה שאלת של זהות, שמעניינות למעשה את כל בני הנוער בשלבים השונים אבל גם מעניין כהרפתקה וכספר המעלה שאלות היסטוריות

בעיני הוא יכול להשתלב כספר קריאת חובה בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, שכדאי רענן אותה מהספרים המיושנים שנמצאים בה, אבל זה כבר יון לפוסט אחר.

אם עוד לא קניתן מתנה לחג לילדים- ממליצה!