משהו קרה כאן בשבוע האחרון. הרשת געשה, יום החופשה הנוסף גרר כעס, משרד החינוך הפריח בלוני תקוות בפייסבוק ומיד פוצץ אותם במהדורות החדשות. וההורים נשארו עם ניסיון לתמרון חוזר בין עבודה, ילדים ופער ענקי בין ימי החופשה של משרד החינוך לאלו שבמשק. האם זו הבעיה האמיתית שלנו??

השבוע האחרון היה סוער ברשת, זה התחיל ביומיים ששברו את גב הגמל, אני מתכוונת ליומיים הלא ברורים של חופשת לג' – לד' בעומר . יודעת לפעמים ציבור שלם מקבל את הגזרות עד שמגיע משהו שפשוט גורם לכולם להיעצר ולצעוק עד כאן. זה מה שקרה עם חופשת לג בעומר והיום הנוסף. הורים שלא מפסיקים לג'נגל מצאו עצמם מנסים להבין מה קורה, מאיפה נולד היום הנוסף ולמה הוא נחוץ. חוץ מסיפורים מצחיקים על אמהות שהגיעו לצהרון ומצאו אותו סגור ועל טיפים איך להתחנן לסבתות שיסכימו לשמור על הילד, יש כאן משהו עצוב ובעיקר פתח לכעס גדול.

לתוך כל הכעס הזה יצא הרב שי פירון כמו ידידו יאיר לפיד, באמירות והצהרות בפייסבוק ובתקשורת. מצד אחד מקסים הוא מגיב לציבור ההורים, מצד שני כל יום יצאה לפחות הודעה אחת שהיתה שונה מזו שהיתה לפניה וגרמה לכעס ולתגובות וחוסר אונים כי התחושה שמה שהיה הוא שיהיה ושוב אף אחד לא יכול מול ארגוני המורים והסכמי השכר והעבודה שלהם. בלוני הבטחות הופרכו לאוויר בכל מהדורת חדשות והתפוצצו במהדורה הבאה.

מוזמנים לקבוצת הפייסבוק שלי לדבר על חינוך והורות

האמירה הראשונה היתה – ימי שישי ואני חושבת שאף אחד לא דמיין איזו חשיבות יש לימי שישי הורים הזדעקו- אל תגעו לנו בימי שישי ו" שי פירון לקחת לנו את הזוגיות", שאני מזכירה שמדובר בסך הכל ב5 ימי שישי וככה זה בחלק גדול מארה"ב ומאירופה והם מסתדרים זוגיות בלי יום חופשי, זה אפשרי. זה אפשרי אבל כשהורים מרגישים שהם מג'נגלים ומתקשים לסגור את החודש כשלפניהם עומדים אלפי שקלים הוצאה לא מוכרת לקייטנות ולחגי תשרי, כל יום נוסף או שינוי מקפיצים.

כן גם ביביסיטר

 

לי היה קשה עם ההודעות האלה והסטטוסים כי בעיני זו לא השאלה, אם ייקחו יום מכאן ויעבירו לשם, בעיני הגענו למקום בו חייבים להתחיל בחשיבה מעמיקה והבנה שמערכת החינוך מחזיקה בשני תפקידים מרכזיים הראשון ללמד או אולי לא ללמד אלא להכשיר את הילדים שלנו לעולם המחר. והתפקיד השני שנשמע אולי רע אבל הוא קיים – לשמור על הילדים בזמן שבו ההורים בעבודה. לא אוהבים לומר את זה אבל זו עובדה אף הורה לא יכול ללכת לעבוד בלי בית הספר והגנים והמורים כועסים על האמירה הזאת בטענה שהם לא ביביסיטר. אני לא רואה מה מעליב באמירה שלבית הספר יש גם תפקיד חברתי בניהול הזמן של הילדים שלנו בזמן שאנחנו עובדים. אני גם לא רואה שום דבר מעליב בדרישה לחשוב את המערכת מכוונת להכשרת תלמידים והאם מה שמלמדים זה מה שהילדים שלנו צריכים בעולם של מחר

מה אני מציעה?

אנחנו לא אוהבים את מה שקיים צועקים הורים. וכשאני מגיבה שואלים אותי מה אני מציעה. ההצעות שלי לא שונות מכל ההצעות של ההורים רק שאני חושבת שנצטרך סבלנות, הרבה סבלנות, כי אם יקרו כאן שינויים הם עוד רחוקים.

בתקופת הבחירות יצאנו קבוצת הפייסבוק “הורים רוצים מהפך בחינוך” והמגזין עשר פלוס, ביוזמה משותפת שמטרתה לעורר את ציבור ההורים, התלמידים ואנשי החינוך להציף בפני השר שייבחר (אז לא היה לנו מושג מי שה יהיה) את הבעיות המהותיות ביותר שקיימות היום במערכת החינוך. לא הופתענו –  לא היה צריך לעודד הורים לכתוב הם פשוט חיכו רק לבמה. הרצון לשנות ודאוג למערכת חינוך טובה גרמה להורים לדבר וזה מה שקורה גם עכשיו, בעקבות ההודעות הרבות שיוצאות ממשרד החינוך או דרך הדף של שר החינוך. הורים רוצים לדבר, להשפיע ובעיקר שיקשיבו לקושי שלהם.

אז משהו ישתנה כאן?

כנראה שכן אבל כאמור לא בשנה הקרובה. למה אני סקפטית ולא בטוחה שמשהו ישתנה מהר? הדיון על הבעות התחילו לפני שנים והרצון לשנות התחיל בערך כשקמה המדינה. היחידי שעשה שינוי הוא בן גוריון כשאיחד את הזרמים ומאז המערכת נשארה דומה, כל שינוי שנעשה הוא ברמת MORE OF THE SAME.

 אנחנו אלופים בפער שבין ימי החופשה של התלמידים לאלו שבמשק, הכיתות שלנו גדולות באופן משמעותי מחברינו באירופה ובארצות הברית ואפילו יש לנו הכי הרבה בחינות בגרות. אפשר גם לדבר על אי השיוויון במערכת והשחיקה.

הרב שי פירון הביא איתו תחושה שהוא ישנה שיש לו אומץ. אנחנו אגב העברנו לו את המכתבים ואת הסיכום שלהם ואנחנו מחכים לתגובה

כיוון שהזכרתי את המיזם "מכתבים לשר החינוך" הנה חמש הבעיות הבולטות שעלו בדף הפייסבוק שלנו ובאתר עשר פלוס:

צפיפות בכיתות (מספר תלמידים גבוה בכל כיתה): כיום לומדים בכל כיתה 40-35 תלמידים בממוצע, החל מגילאי הגן וכלה בכיתות הגבוהות. גם הורים וגם מורים מייחלים לשינוי.

 אי שוויון והפרטה במערכת החינוך: קוראים רבים הצביעו על סממני ההפרטה בחינוך, כמו מכוני אבחון ובתי ספר פרטיים, “תשלומי הורים”, השימוש הרב וההכרחי בשירותי המורים הפרטיים,

השתעבדות לציונים (במקום הקניית ידע וערכים): “בית חרושת לציונים” הוא מונח שגור בפי בני הנוער. אולם גם אנשי חינוך רבים סבורים כי שיטת הלימוד ושיטת ההיבחנות צריכות להשתנות. תלמידים חשופים ללחץ גדול בעקבות מבחנים שלא כולם חשובים

מעמד המורה ואובדן הסמכות של הצוות החינוכי: אין כאן מורים מול הורים או הורים מול תלמידים. כולנו ביחד מעדיפים מורים סמכותיים. יש להם בכלל גיבוי?

היעדר שיתוף פעולה בין הצוות החינוכי לבין ההורים (ולעתים אף יחסי עוינות): הורים רבים שיתפו אותנו בתחושה שהם היו רוצים להיות חלק מהמערכת.

ועוד לא דיברנו על ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה שהמערכת צריכה להתמודד איתם.

 

לשמיעת התייחסות שלי לדברים בתוכנית הבוקר "סדר יום" עם ענת דוידוב, בשעה השנייה של התוכנית